Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘חוויית שירות’

נכתב על ידי ד"ר דוד ברקוביץ*

בשבוע שעבר התעצלנו. במקום ללכת לסופרמרקט הקרוב, לאסוף מצרכים, לעמוד בתור ולריב עם הבת שלי על כך שאסור לה לקחת שוקולד מהמדף ליד הקופה – עשינו הזמנה של מצרכים הביתה. איזה כיף, לא לעשות כלום. כמה קליקים והכל בדרך אליך. מה רבה הייתה האכזבה כשהמשלוח הגיע ב-23:30 במקום ב-21:00, חצי מהדברים היו חסרים ומה שהגיע היה, נאמר בעדינות, קשה לעיכול.

התקשרתי לשירות לקוחות, הסבירו לי בנימוס שהמשלוחים הם באחריות הסניף הספציפי והפנו אותי למנהל הסניף. דיברתי עם מנהל הסניף, אחלה גבר, הסביר לי בנימוס שהבעיה היא לא אצלם, אלא אצל אגף המשלוחים. התקשרתי למשלוחים, כן, אני אובססיבי, שם הסבירו לי (לא בנימוס) שהבעיה הייתה דווקא בסניף, שלא היה מוכן עם המשלוח בזמן…

מה הבעיה בסיפור? הממשקים הפנימיים בארגון עובדים בחוסר סנכרון אחד עם השני, והדבר משפיע ישירות על חוויית הלקוח החיצוני. במקום שכל אחד בשרשרת יהיה נציג של הארגון כולו, כל אחד בשרשרת מייצג את עצמו בלבד והלקוח נותר ללא מענה מספק.

בואו נעשה קצת סדר במושגים הקשורים לשיתופי פעולה פנים ארגוניים. ניתן לחלק את אופי הקשרים בין יחידות בארגון באופן גס לשני סוגים: ממשקים ושירותי פנים –

  • שירות פנים – שירות פנים מתייחס למצב הנפוץ בו אני בתוך ארגון נותן שירות מסוים לחבר אחר בארגון שהוא, למעשה, הלקוח הפנימי שלי. ניתן לזהות שני סוגים של שירותי פנים: שירות הניתן לי מתוקף תפקידי ולשם ביצוע תפקידי (למשל, הנהלת החשבונות נותנת שירות ליועץ בהקשר לחיובי לקוח), לעומת שירות לפרט הניתן לכל עובד כחלק מהשיוך שלו לארגון (למשל, פנייה אישית לשכר בנוגע למשכורת).
  • ממשקים – ממשק הוא מונח המתאר קשר בין 2 יחידות ארגוניות, המפיקות יחד תוצר כלשהו בתהליכי עבודה משותפים. כך, למשל, בחברת תוכנה יש יחידה של 'ארכיטקטים' שמעצבים את התשתית של הפתרון הטכנולוגי, יחידה של 'מפתחים' שמבצעים בפועל את הפתרון שהוגדר ויחידת בקרת איכות שמבצעת בדיקות ובקרות על הפיתוח שנערך. בדוגמא זו יש 3 יחידות שפועלות יחד על מנת ליצור תוכנה נוחה למשתמש, חפה מטעויות, שעונה על הצורך הראשוני.

ממשק

ארגונים רבים מבינים היום שיש השפעה מכרעת של אופי ואיכות הממשקים ושירותי הפנים, הן על ביצועי העובדים ורווחיות החברה (דרך חוויית לקוח, בין השאר) והן על שביעות הרצון ומחוברות העובדים לארגון. בשל כך, נוצר הצורך ליצור מפת ממשקים ארגונית ולבחון היכן קיימים ממשקים שעובדים היטב והיכן קיימים ממשקים שדורשים טיפול ועשייה. לא כל ממשק לא טוב דורש טיפול! חשוב לזכור שיש ממשקים שאינם קריטיים וניתן 'לחיות בשלום' עם העובדה שהם פחות עובדים…

הכלי המרכזי והמשמעותי ביותר למפות את אופן תפקודם של הממשקים הוא באמצעות סקר ממשקים / שירותי פנים המופנה לעובדים. ניתן לעצב סקר כך שיפנה לממשקים או לשירותי הפנים שניתנים ללקוח פנים ארגוני. בסקר זה ניתן למפות מראש מהם הממשקים עליהם רוצים לקבל מידע וליצור לכל משתתף בתהליך שאלון מותאם אישית של הערכת הממשקים הרלוונטיים עבורו.

על תוצר של סקר כזה ניתן להסתכל בשלוש רמות:

  1. 'מבט על' על איכות הממשקים – תמונה כללית לגבי היחידות בארגון המוערכות כבעלות הממשקים הטובים ביותר ולגבי היחידות המוערכות כבעלות הממשקים הכי פחות טובים.
  2. מפת הערכה ספציפית – כל יחידה מוערכת מקבלת מפת ממשקים אישית, הממפה כיצד היא הוערכה על ידי היחידות השונות בארגון.
  3. 'מבט על' על שביעות רצון של יחידות בארגון – ניתן להפוך את נקודת המבט ולהתבונן גם במענים של יחידה מעריכה על כלל היחידות שהעריכה, וכך לקבל מידע על שביעות רצון כללית של יחידה מסוימת מהממשקים הפנים ארגוניים שלה.

בואו נבחן יחד כיצד באות לידי ביטוי שלושת הרמות בתוצרי הסקר (הממצאים דמיוניים). בכל תא מוצג ממוצע הערכה על סקאלה שבין 5 (חוסר שביעות רצון מהממשק / שירות) לבין 10 (שביעות רצון גבוהה מהממשק / שירות):

תוצאות סקר ממשקים

מה ניתן ללמוד מכאן?

  1. מערכות מידע הינו נותן שירות המקבל מכלל היחידות המעריכות (רק שתיים במקרה הזה…) ציונים נמוכים באופן יחסי.
  2. ניתן לזהות בעייתיות בשירות שנותנת יחידת הכספים לשירות הלקוחות. ההערכה הכללית של הכספים היא בנורמה, אך בהסתכלות ספציפית ניתן לזהות ממשק בעייתי.
  3. באופן כללי, שירות לקוחות הינה יחידה פחות מרוצה, מעבר לנותנות השירות השונות – היא יחידה פחות שבעת רצון.

כל סוג מסקנה מזמין עשייה שונה והתייחסות מותאמת.

ברור כיום שטיפול נכון בסוגיית הממשקים משפיע הן על שביעות רצון עובדים בתוך החברה והן על שביעות הרצון של לקוחות חיצוניים, ואף יכול להשפיע על ביצועים ועל שורת הרווח. אנו מזמינים אתכם לחשוב על הממשקים שלכם בארגון – על האנשים ועל נותני השירות שאתם פוגשים יומיום כשאתם מגיעים לעבודה ושהם קריטיים עבור ארגון אפקטיבי.

*ד"ר דוד ברקוביץ הוא יועץ ארגוני ב"לוטם סנסינג"

עוד פרטים על דוד

Read Full Post »

נכתב על ידי רוני רבינר פפר*

בשבועות האחרונים חוויתי מספר "רגעי אמת" מתסכלים ביותר מול ספקי שירות שונים מתחומי התקשורת, הרכב והבניין. כשחלקתי עם הסובבים אותי את התסכול, מכולם שמעתי מיד עוד ועוד דוגמאות על לא מעט חוויות שליליות משלהם.

לעומת זאת, כשאני מנחה סדנאות לפיתוח מיומנויות שירות אני זוכה לחוויה הפוכה. אולי בגלל שגם ההנחיה שם הפוכה. אני משתדלת לפתוח תמיד בבקשה שהמשתתפים יחלקו איתנו חוויות חיוביות שלהם בקבלת שירות. גם  כדי להראות שזה אפשרי וגם כדי להתחיל באווירה חיובית. עצוב לומר שהתסריט למפגשים האלה כמעט תמיד זהה.

בהתחלה משתררת דממה בחדר. אחרי דקה או שתיים אחד המשתתפים מפטיר – "אם היית מבקשת ממני דוגמה לשירות גרוע, כאלה יש לי המון", עוד 2-3 משתתפים צוחקים ואומרים "נכון, גם לי". רק אחרי שאני מתעקשת עולות הדוגמאות למקרים החיוביים.

לא ניכנס כאן לשאלה למה זה קורה (האם באמת השירות בישראל כל כך גרוע כמו שאנחנו נוטים לחשוב, או שאולי הנטייה שלנו היא לזכור בעיקר את החוויות השליליות?) – מה שחשוב יותר, זה שמניתוח הדוגמאות אנחנו מגלים שלא תמיד צריך המון כסף ומשאבים ליצירת חוויה חיובית או לתיקון חוויה שלילית. הרבה פעמים מדובר פשוט ביחס אישי שמאד חשוב לנו לקבל כלקוחות (ובכלל כבני אדם), ולא פעם שינוי בשגרת העבודה או בנוהל כזה או אחר עושה פלאות מבחינת חווית הלקוח.

אנחנו בלוטם משתמשים במתודולוגיה מובנית ל"מיפוי מסע לקוח" שבוחנת למעשה את המסע שעושה הלקוח בממשק שלו מול ספק השירות, תוך זיהוי "רגעי אמת" – נקודות ממשק בעלות השפעה משמעותית על חוויית הלקוח שנוצרת ונשמרת – האם תהיה חיובית או מתסכלת? ככל שהחוויה תהיה חיובית יותר – כך המחויבות של הלקוח לספק תהיה גבוהה יותר.

ממליצה מאד לקרוא את הפוסט של ד"ר גיא יוגב, שנותן לנו פירוט לגבי המתודולוגיה עצמה.

*רוני רבינר פפר היא יועצת ארגונית בחטיבת הייעוץ בלוטם

עוד פרטים על רוני

Read Full Post »

נכתב על ידי זהר פרופר*

בשנה האחרונה צפיתי בשתי הצגות (אחרי שתקראו אשמח אם תציעו שם מתאים יותר מאשר "הצגה"…) בהן המחזה מבוסס על הסיפור האישי של כל אחד מהשחקנים ועל רקמת היחסים שבין השחקנים. צריך לראות את המופעים כדי להבין, לחוות, להתרגש.

המופע הראשון – "לא על הלחם לבדו" במרכז "נא לגעת" ביפו. הצגה של שחקנים חירשים ורובם גם עיוורים (כלומר חירשים עיוורים!). ההצגה היא חוויה לכל החושים – הקשבה למונולוגים ולשיחות בין השחקנים, מוזיקה, תנועה וריקוד, דינאמיקה של שחקנים ושל המלווים שלהם, ריח הלחם הנאפה במהלך ההצגה (ואפשר בסוף גם לטעום…). המופע הזה פורט על הנימים הרגישים של כולנו ביחס לחלומות, שאיפות והדברים הקטנים של החיים – שעושים את החיים למה שהם…

המופע השני – "דור שלישי" בתיאטרון הבימה (בשיתוף תיאטרון השאובינה בברלין) מחבר יחד שחקנים גרמנים, יהודים ופלשתינים המטיחים בקהל את הסיפורים המשפחתיים שלהם, את פצעיהם ואת המועקות שלהם עד שהאוזניים מתפוצצות. המופע הזה הוא סאטירי, ציני, חד ונוקב, מלא הומור שחור והומור עצמי, על נושאים כואבים בעבר, בהווה ובעתיד. הנה קטע קצר מהמופע:

בשתי ההצגות השחקנים מציגים את עצמם בשמותיהם האמיתיים, כך שקיים קושי להבחין בין הדמות לבין השחקן המגלם אותה (קצת כמו לראות הרבה קירות פייסבוק בבת אחת על במה); הם עולים לבמה שאינה עשירה בתפאורה או בתלבושות; והם מצליחים ליצור עם הקהל קשר אינטימי המפרק את כל מנגנוני ההגנה שלו (לפחות את שלי…). בשני המופעים התקיים שיח עם השחקנים לאחר המופע – נתון לבחירת הקהל אם להישאר / לגשת.

בשונה מהתיאטרון הקלאסי, שבו המחזה סגור, מבוסס על סיפור של מישהו אחר והשחקן הוא רק אורח לאותה הפקה זמנית ודרמטית, הרי שהתיאטרון הזה הוא אישי ודינאמי, מבוסס על חוויות חיים של השחקן, על דעותיו ורגשותיו.

ואיך כל זה קשור לשירות לקוחות?

השירות הוא חוויה אשר נוצרת בכל רגע מחדש ושותפים לה נציג השירות והלקוח עצמו. למרות כל ההכשרות הארגוניות והרצון לייצר "מחזה" מקצועי, מובנה ואחיד לכל נציגי השירות, בסופו של דבר חוויית הלקוח מוגדרת במהלך רגעי השיחה ותלויה גם בלקוח עצמו, גם בנציג עצמו ובדינאמיקה ביניהם. כלומר, לנציג השירות הבודד יש השפעה עצומה על חוויית הלקוח באותה שיחה שלהם זה עם זה.

אותו חייל משוחרר שהחליט למצוא עבודה במזגן עד לטיול הארוך בחו"ל, אותה סטודנטית עמוסה שמגיעה עם ראש מלא בלימודים למשמרת ערב ארוכה – השירות של החברה תלוי בהם! בידיהם היכולת להשפיע – בשיחה אחת – על חוויית הלקוח ותפיסתו את הארגון. כל שיחה כזו מצטרפת לאוסף החוויות של הלקוח לאורך זמן, ובמיוחד החוויות מ"רגעי האמת" בשירות, אשר בונות את שביעות רצונו הכוללת מהשירות ומהמוצר ואת נאמנותו למותג ולחברה.

דוגמא לכך ניתן לראות במאמר "הצרכן הישראלי טוען: שירות הלקוחות התדרדר" שפורסם בYNET לא מזמן ובמיוחד בטוקבקים שהגיבו. במאמר נטען כי 42.3% מהישראלים לא מרוצים משירות הלקוחות בארץ. המאמר מתייחס לתחומים הדורשים שיפור, לחשיבות השירות לצד המכירות ועודבעיקר בתחומי הסלולר. כ-400 הטוקבקים לכתבה עוסקים רובם ככולם בויכוח על החברה הגרועה ביותר בשירות ומוכיחים את טענתי – כי השירות הוא אישי.

כשאנשים מדברים על שירות או מעריכים את השירות שקיבלו אין אסטרטגיה סדורה, עקרונות, תהליכים ונהלים. יש חוויית שירות אישית מאוד שמבוססת על מהות הפנייה של הלקוח, על הרגשות שהתלוו אליה ועל מה שקרה ללקוח בעת הפנייה לחברה, כלומר על ה-look & feel של השיחה בין הלקוח לבין נציג השירות.

לסיכום:

בהקבלה לתיאטרון ייחודי המבוסס על הסיפור האישי של כל שחקן ועל הדינאמיקה בין השחקנים, כך גם השירות הוא אישי, מוגדר כל פעם מחדש בכל חוויית שירות. במובן זה השירות מורכב מ-3 חלקים:

(1)   "הסיפור האישי" של הלקוח – הפנייה עצמה, ההיסטוריה עם החברה, הרגשות שיש לו כלפיה, המצב הכלכלי ומצב הרוח הרגעי בעת הפנייה לחברה.

(2)   "הסיפור האישי" של הנציג – מה הוא משדר ללקוחות? מה הוא חושב על החברה בה הוא עובד? כיצד הוא מתמודד עם התנגדויות? וכיצד הוא מרגיש ממש בעת השיחה עם הלקוח?

(3)   הדינאמיקה ביניהם – כיצד מתחילה השיחה? לאן היא מתפתחת? מהם הפתרונות המעשיים שיש לנציג להציע? מהם הפתרונות הרגשיים / אישים / אנושיים שהנציג מציע? ועוד.

בתום השיחה נכתב עוד פרק ב "מחזה" העוסק ביחסים של הלקוח והחברה…

*זהר פרופר היא יועצת ארגונית ומנהלת תחום ניהול חוויית שירות ב"לוטם"

עוד פרטים על זהר

Read Full Post »