Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘שקיפות’

נכתב ע"י יעל אלפר, ענבל פריד וארז עין דור*

השקענו חודשיים של הכנות בהם הסכמנו בהנהלה על המטרות, הצלחנו לגבש שאלון לא ארוך מדי וקולע, בדרך בחרנו כלי והעלינו את הסקר לאוויר. באותו זמן גם דאגנו לקמפיין קטן וללחץ מתון, על מנת לקבל אחוזי מענה גבוהים. בסיום שלחנו מכתב תודה לכולם וארזנו את הממצאים במצגת שעושה הרבה שכל. הגענו להציג בהנהלה ויצאנו אחרי שעה וחצי עם רשימת נושאים לטיפול… מה הלאה? כיצד ממנפים את כל האנרגיה שקיימת ברגע הזה לכדי אימפקט משמעותי ברחבי הארגון? וכיצד מייצרים את העשייה המשמעותית ביותר בעקבות הסקר?

סקר בארגון - צמיחה ארגונית

בעידן בו רבים מקדמים אג'נדות באמצעות הרשתות החברתיות וכולנו מוזמנים לחוות דעה על כל מסרון שנשלח ברשת, קיימת ציפייה בקרב העובדים שקולם יישמע ויתאפשר להם להביע רעיונות מעל במות ארגוניות שונות. בשלב זה נשאלת השאלה האם אנו מרחיבים את המעורבות של מנהלים ועובדים גם לשלב פיתוח החלופות והפתרונות בנושאים שסומנו לטיפול בעקבות הסקר?

על פי "חכמת ההמונים", אם אתה מגייס את המוחות של רבים, הפתרונות בהכרח יהיו איכותיים יותר מאלו של יחיד או של קבוצה מצומצמת, ועבודה בצוות תמיד טובה יותר באופן מובהק מיכולת של אדם בודד או של קבוצה מצומצמת. הבעיה עם הרחבת מעגלי המעורבות היא כמובן המשאבים שיש להשקיע בתהליך והחשש שכיווני המחשבה "יצאו משליטה".

אז למה בכל זאת להשקיע בתהליך? מה היתרונות של שיתוף מעגלים רחבים יותר בארגון בבניית חלופות לאתגרים שעולים מתוצאות הסקר, לעומת קבלת החלטות בקבוצת מנהלים מצומצמת?

  1. רוב הסיכויים שנקבל מגוון רחב יותר של רעיונות איכותיים, הנמנעים מהטיות של groupthink שעשוי לקרות בהנהלה, ונבנים קרוב יותר לשטח ולמקום היווצרותם של האתגרים
  2. Diversity – התייחסות לצרכים ולנקודות מבט של קבוצות שונות בארגון
  3. מסר חזק מאוד לעובדים שדעתם נשמעת וחשובה להנהלה
  4. התהליך והמעורבות מייצרים מחוברות ומחויבות גדולה יותר של קבוצות מנהלים ועובדים לפתרון
  5. פלטפורמה להטמעה של שיטות ניהול חדשות – ארגונים צועדים כיום בכיוון של השטחת המבנה הארגוני ויותר ניהול רוחבי בצוותים חוצי ארגון. בניית צוותי משימה ביום שאחרי הסקר מהווה התנסות בהובלה ובהשתתפות בצוותים מסוג זה, ויכולה לשמש פלטפורמה להטמעת תרבות של עבודה בקבוצות הטרוגניות
  6. שינוי תרבותי – תהליך כזה פותח צוהר לשינוי בתפקיד המנהלים בארגון בכיוון של המנהל כגורם מתכלל, יותר מאשר מומחה תוכן.

עשייה בעקבות סקר

 

אם קראתם עד כאן והשתכנעתם ששווה לכם להשקיע בתהליך מסוג זה, ריכזנו עבורכם מספר סוגיות מרכזיות עליהן צריך לתת את הדעת כשניגשים לתכנן מהלך של הרחבת מעגלי ההשפעה סביב תוצאות הסקר בארגון. תשובות לשאלות אלה תגזרנה מתוך החלטה על מטרות התהליך, מה מתאים לתרבות בארגון ולסגנון הניהולי בארגון שלנו, הבשלות הארגונית, כמה זמן יש לנו להקדיש לתהליך וכדומה.

סוגיות מרכזיות בבניית תהליך

מיקוד ובהירות המטרה:

  • מה אנחנו רוצים להשיג באמצעות התהליך?
  • מעורבות ההנהלה במיקודים
  • אלו נושאים מתאימים לפתוח לקבוצות גדולות ואלו לא?
  • הגדרת שאלות עבודה ברורות, ספציפיות ובלשון חיוב.

כללי משחק ברורים:

  • חופש יכול להתקיים בתוך מסגרת ברורה ותחומה
  • הגדרת setting סגור המעודד, בשלב ראשון, העלאת רעיונות ובשלב שני התכנסות למספר מצומצם של רעיונות שיועלו לשולחן ההנהלה להכרעה.

הובלת התהליך:

  • שקיפות אינה היעדר מנהיגות… נא לא להתבלבל, ההנהלה מחליטה!
  • מינוי נציג הנהלה נותן חסות למהלך כולו
  • הכשרת המנהלים להובלה פתוחה ומשתפת.

מסגרת השתתפות:

  • מערבים "המון" מצומצם או רחב?
  • קבוצות מוגדרות מראש עם נציגים נבחרים או פתוח לכולם?
  • קבוצות אורגניות או "מעורבבות"?
  • גיוס משתתפים "מסומנים" או התנדבות?
  • גיוון – איך מייצרים ייצוג לקבוצות שונות בארגון?

משאבים לניהול התהליך:

  • אורך רוח לזמן הנדרש עד לבחירת הפתרון
  • פניות וזמן לסנן מסה רצינית של רעיונות
  • איך סוגרים את התהליך עם הרעיונות הטובים על שולחן ההנהלה להחלטה, מצד אחד, ושמירת תחושת ההוגנות בקרב המשתתפים, מצד שני?
  • מחויבות הנהלה לתהליך.

תקשורת ארגונית:

  • אווירה מתאימה – נרטיב וקריאייטיב מובילים
  • בניית עולם מסרים מעורר אמון
  • מסגרות ולוחות זמנים לתקשור המהלכים למשתתפים ולעובדים.

לסיכום, המפגש של הארגון עם נתונים העולים בסקרים מהווה נקודת "שובר שוויון", בו לרגע קט מנהלים ועובדים מתחברים לנתונים ומגויסים בפתיחות לחשוב על שינוי אמיתי. זהו רגע האמת שלנו, אנשי משאבי אנוש – האם נדע למנף את הפוטנציאל הזה לכדי רתימת הארגון לקידום שינויים וצמיחה, או שניתן לרגע לחלוף ונחכה להזדמנות הבאה ליצירת מחויבות הנהלה ומנהלים.

*יעל אלפר היא מנכ"לית "לוטם סנסינג"

עוד פרטים על יעל

*ענבל פריד היא מנהלת תחום הייעוץ ב"לוטם סנסינג"

עוד פרטים על ענבל

*ארז עין דור הוא מתמחה ב"לוטם סנסינג"

Read Full Post »

נכתב על ידי עידית שומן אדטו*

"עשינו הרבה טעויות בבניית המערכת וטעויות רבות יותר בדרך ההתמודדות עמה", כתב צוקרברג בבלוג החברה … "עשינו עבודה גרועה עם הכלי הזה ואני מתנצל על כך. לקח לנו זמן רב מדי לאחר שאנשים החלו ליצור עמנו קשר בקריאה לשנות את המוצר… במקום לפעול במהירות, לקח לנו זמן רב להחליט על הפתרון הנכון. אני לא גאה בדרך בה התנהלנו ואני יודע כי יכולנו לעשות זאת בצורה טובה יותר". (פייסבוק 2007)

דובר GM אמר, בתגובה לתאונות קטלניות שאירעו ברכבי החברה בהן נהרגו שלושה עשר בני אדם, "אנחנו מתמודדים עם הבעיות שלנו בפתיחות ובישירות. אנחנו לוקחים אחריות על מה שקרה ועושים שינויים משמעותיים בחברה שלנו כדי להבטיח שזה לעולם לא יקרה שוב". (2014)

הפכנו כמעט מורגלים בשנים האחרונות בהתנצלויות פומביות של חברות. כשהמוצר לא עומד בהבטחה או בציפייה של הצרכן, או יש חשד לליקוי כלשהו במוצר או בשירות, יוצא המנכ"ל או הדובר בהודעה פומבית של התנצלות והבטחה לבדוק, לתקן, לדאוג שלא יקרה שנית. זה מאוד מרשים ומעורר כבוד לשמוע או לראות מנכ"ל שלוקח אחריות בפומבי. יחד עם זאת, לעתים מתגנבת שאלה ללבם של הציבור, הלקוחות, העובדים … האם הוא באמת מתכוון לכך? האם באמת אכפת לו והוא הולך לעשות עם זה משהו? או שמדובר בטקטיקה על מנת להוריד את העניין מסדר היום?

מובילות את הטרנד של התנצלות פומבית על ידי מי שעומד בראש הפירמידה – החברות המהירות, שלומדות מהר, חברות האינטרנט והטכנולוגיה כמו "אפל" ו"פייסבוק"… שממהרות להודות בטעות, בפגם שהתגלה במוצר או בכישלון עסקי. הן יודעות שהלקוחות שלהן, העובדים, השותפים, המשקיעים והציבור לא יסלחו לחוסר שקיפות כלשהו מצדן, מה שעלול לפגוע במוניטין ובאמון שרוכש להן הציבור ומוניטין ואמון הוא הנכס החשוב ביותר שלהן.

במאמר בטיים מ-2013 אומר דב סיידמן, סופר ובעלים של חברת יעוץ מובילה בעולם בתחום האתיקה הארגונית, שמנהיגים למדו שהם חייבים לעבוד נכון בעולם שקוף יותר ומחובר יותר, עולם בו הכל גלוי ומתגלה במהירות. הם למדו שהודאה בטעות והתנצלות מאפשרת לחברה להראות שיש בה גם חולשה ופגיעות, ואף לחשוף משהו מהרובד העמוק של החברה האחראי לתוצאה (תרבות ארגונית, מבנה, תפיסות שגויות, מקצועיות) ובכך להיתפס אף יותר שקופה. כך השימוש בכלים של השקיפות והחיבוריות שבעולמנו, עובדים לטובת החברה.

מגזר הפרמצבטיקה הוא מגזר רגיש מאוד לטעויות. הדוגמא של מנכ"ל ג'ונסון אנד ג'ונסון במשבר הטיילנול בשנות השמונים הצביעה על הכיוון של לקיחת אחריות פומבית אותו אנו רואים היום יותר ויותר. המנכ"ל Burke עלה לשידור מיד כשנודע שאנשים שנטלו את התרופה טיילנול נפגעו מהרעלה והבהיר לכולם שהוא הסמכות והוא בחזית והיה מאוד נגיש לעובדים ולתקשורת. הוא רצה לתת לאנשים את התחושה שהחברה תעשה את הדבר הנכון, גם אם עליה לשלם מחירים כבדים, כחלק מלקיחת האחריות על מה שקרה (כאן תוכלו לקרוא עוד על הדוגמה המרתקת הזו).

אנחנו זוכרים גם אירועים, בעבר ובהווה, בהם חברות לא לקחו אחריות, לא הגיבו, התחמקו… בוודאי שלא הודו או התנצלו והסתפקו בהודעה שהשתמע ממנה משהו כמו "לא מאשרים ולא מכחישים…". אך בסה"כ נראה שאת השיעור של הטיילנול, כיצד להתמודד באופן שקוף ואחראי, חברות למדו והפנימו. ובעידן זה, כשכל תלונה בפייסבוק יכול לצבור תאוצה ברשתות החברתיות עד למשבר עסקי או מחאה חברתית בהיקף לאומי, זה מחזק עוד יותר את הלמידה ואת הצורך של חברות לצאת בהתנצלות פומבית כשצריך.

על הרצף ההתפתחותי של שקיפות ולקיחת אחריות, אין ספק שאנחנו נמצאים היום במקום טוב יותר. אך נדמה שהיום זה לא מספיק ואפילו גורם לתגובה הפוכה. כשאנו רואים את התגובות בטוקבקים ובעיתונות להתנצלויות פומביות של חברות, אנו שומעים ורואים יותר ויותר את הסקפטיות והשאלה שעולה – האם הוא מתכוון לזה באמת? או שמדובר בעוד חלק מתרגולת ניהול משבר, השגורה כל כך על ידי ארגונים כיום? תרגולת הגורסת "שלא משנה מה נכון או צודק, קודם כל תודה ותיקח אחריות". אין דרך אחרת להתמודד עם משבר תקשורתי. את הכוונה האמיתית של המנכ"ל קשה לאנשים למדוד ולהעריך רק דרך מילים. להגיד "אני מצטער"… "טעינו"… לא מספיק בימים אלו. זהו הצעד הראשון ההכרחי. אך לא מספיק. אנשים, לקוחות, צרכנים, משקיעים ושותפים – רוצים לראות ולחוש שהכוונה אמיתית ולא חלק מטקטיקה של ניהול משבר.

אז איך עושים זאת? מהי הדרך להתנצל? כמובן קודם כל להתנצל כשבאמת מתכוונים לכך. ואחר כך לא להסתפק בזה אלא להמשיך דרך עשייה שקופה, הממחישה שהחברה באמת כואבת את מה שקרה, לא מקבלת את המציאות שנוצרה, שהיא אחראית להיווצרותה ולוקחת אחריות מלאה על כל ההשלכות, כולל הליכה לשינויים כואבים.

שלושה עקרונות יכולים לסייע כאן:

  • החברה מראה שהיא הולכת מעבר לטעות עצמה, היא מתעמקת בסיבות ובגורמים שהביאו למצב הזה. לומדת, מחפשת מה במאפיינים של האנשים והחברה הביא למצב, מטפלת בגורמים העמוקים אם הם תרבותיים, ערכיים, פרסונליים או אחרים ומשנה סדרי עולם בניהול כ"א, תגמול, דרכי טיפול בלקוח ועוד.
  • החברה מזמינה משוב ומייצרת דיאלוג עם הנפגעים. ההתנצלות היא התחלה של דיאלוג ושיח.
  • ואחרון חביב – פשוט לפעול, לעשות שינויים ולהתמודד עם האבנים הגדולות של השינוי בנחישות. שינויים שלקוחות, עובדים, שותפים ומשקיעים ירגישו בהם בשיח, בהתנהלות, במדדי הביצוע, ב-SLA ובדרך בה החברה עושה עסקים.

להתנצל זה חשוב והכרחי בסביבה המחוברת והשקופה בה אנו חיים, אך כבר לא מספיק. אנחנו חיים בעידן שבו חובת ההוכחה היא על ההתנהגות ודרך עשיית הדברים בשטח.

גמר חתימה טובה.

*עידית שומן אדטו היא יועצת ארגונית בכירה ושותפה ב"לוטם"

עוד פרטים על עידית

Read Full Post »

נכתב על ידי עופר לוי*

בישראל היום תאגידים אינם אהודים. אפילו קל לא לאהוב אותם. וככל שארגון גדול ומצליח יותר, כך רמת האהדה אליו קטנה יותר. בפני מנהלים בארגונים, אם כך, עומד אתגר גדול – להתחבר למצב הזה. המחאה, שקיבלה רוח גבית מעוצמת הטכנולוגיה, יצרה מצב בו ארגונים חשופים יותר לציבור, ציבור שהתעצם בזכות אותה מחאה. השילוב של אג'נדה כלכלית, טכנולוגיה זמינה וקולקטיב מעמיד ארגונים היום במצוקה ומחייב אותם להיערך אחרת לקראת שנת 2012.

המציאות החדשה שנוצרה מייצגת מתח בין שני ערכים: מקסום הרווח אל מול רווח מידתי. מחד, הפרדיגמה השגורה, לפיה חברה שואפת למקסם את הערך לבעלי המניות שלה. מאידך, האמירה כי על רווח להיות מידתי. עפ"י תפיסה זו לרווח יש מידה, אשר אינה מקסימום. בתווך בין הרווח המידתי לבין מקסום הרווח, נמצא העולם החדש שצריך לדון בו. 

כל זה פוגש אותנו לקראת שנת פעילות עסקית שהראות בה לקויה והעננות כבדה. הנהלות של חברות נדרשות היום לחשוב מחדש על ההיערכות לקראת שנת העסקים. מול העלייה בכוחו של הפרט קיימת ציפייה מארגונים לאמירה ברורה לגבי תפיסת הקשר שלהם עם הסביבה העסקית בה הם פועלים, כאשר השחקן החדש והמשמעותי בסביבה העסקית החדשה הינו הלקוח, המאוגד במסגרת של קבוצת פייסבוק כזו או אחרת והמציב שאלות ישירות להנהלת החברה. לצדו הרגולטורים, התקשורת, הפוליטיקאים והשדרה. לכן היום, יותר מתמיד, יש ביקוש מהנהלה של ארגון לאמירה אחת חדשה וברורה לגבי תפיסת הקשר שלה עם לקוחות, זאת תוך הנחת עבודה שגם הרווח עשוי לעמוד למבחן (ע"ע אמירתו של אריק שור, מנכ"ל תנובה, על רווח מידתי).

הסרט "א. תחסל אותם" על פרשת קו 300, ששודר לפני שבוע בערוץ 10, הציף מחדש את המשמעות של איך מנהיגות של ארגון נערכת למציאות חדשה, אל מול כללי שקיפות חדשים. בפרשה הזו השב"כ נדרש לשקיפות מלאה של מהלכיו, כאשר מנהיגותו עדיין שבויה בקונספציית המידור והחסיון ואינה קוראת את מפת השקיפות החדשה. המחיר הארגוני של חוסר ההערכות הזה היה, כידוע, גבוה מאד. ארגונים היום נדרשים לפעול בשקיפות – לתת דין וחשבון, לכלכל את המהלכים החשופים ולהבין שאין מאחורי מה להתחבא.

אתגר נוסף שצף ועולה – שקיפות פנימה. במפעלים קיבוציים של פעם נהוג היה לתלות על לוח השעם בכניסה לחדר האוכל דף המחזיק כותרת קבועה: "משולחן ההנהלה". מין שקיפות פנימה  נאיבית משהו – זו אשר באופן טבעי קודמת לשקיפות החוצה. אבל לנהוג בשקיפות זה דבר מורכב, אשר מייצר קושי רב בארגונים. מכרה שלי, מנהיגה עסקית יוצאת דופן, אשר פיה ומעשיה שווים ושקופים בנושא – משווה את ניהול השקיפות להצגתו של אקווריום בלובי הכניסה לארגון. אם מימיו יהיו עכורים יצא שכרנו בהפסדנו, וכדי שהמיכל יהא צלול ונקי – נדרשת עבודה סיזיפית.

עקרון מנחה נוסף שצריך להכווין הנהלות כיום הוא תפיסה ברורה לגבי האתיקה של הקשר עם הלקוח. בצד השאיפה לרווח מידתי חייבת לבוא גם הכרה בגבולות הכוח של הארגון אל מול לקוחות, ובעיקר "לקוחות שבויים": רוכשי מכשירים סלולריים בתכניות למיניהן, רוכשי מדפסות וגם רוכשי רכבים, אשר נזקקים מדי פעם לחלקי חילוף. אזור הנוחות של "כיסי המונופול" הפך לאזור אי נוחות פוטנציאלי. רגולטורים נוטים לזהות על נקלה כיסי מונופול – וחברי כנסת מוטי פריימריס ישמחו להגיש הצעת חוק כדי ש"החגיגה תגמר"… 

אסטרטגיית הלקוחות צריכה לכלול בתוכה בניית תשתיות שיאפשרו שקיפות רבה יותר, גמישות לצרכים משתנים של לקוחות ומענה לדרישות רגולציה.

בתוך זה אפשר להעמיד סדרה של שאלות לבניית תכנית עבודה לשנת 2012 של ההנהלה, למשל:

  • מהי המידה שבה יכולה החברה להציג בפני הציבור נתונים לגבי פעילותה?
  • האם בסיסי המידע ומערכות הדיווח בחברה מאפשרות זמינות של מידע הנדרש לטובת מצג השקיפות?
  • מה המשמעות של השקיפות הזו פנימה? לדוגמה, חברה שאינה מעניקה תוספת שכר והשקיפות שלה מציגה רווחי עתק. איך זה עולה בקנה אחד?
  • אלו פרקטיקות נדרשות בכל הממשקים של הארגון עם לקוחותיו?

*עופר לוי הוא יועץ ארגוני ואסטרטגי, שותף ומייסד "לוטם"

עוד פרטים על עופר

Read Full Post »